העברה=מטאפורה- כאשר אומרים שנברא ע"י אלוהים זה מטאפורה. הכוונה היא שלא אלוהים בכבודו ובעצמו ברא דבר מסויים, אלא שהוא סיבת היווצרותו. כמו שהשמש היא סיבת האור, כך האל הוא סיבת הכל.
לפי תפיסה זו - לא היה אדם ראשון. העולם היה קדמון, ז"א תמיד היה קיים. תמיד היו בני אדם ותמיד היה עולם. האל יודע את העיקרון של העולם.
יש סיבתיות בעולם.
העולם מחולק לאקלים: באמצע- העמים התרבותיים (ירושליים ) ובצפון ובדרום הכי גרועים. בני האדם גם כן מחולקים לפיכך. הפילוסוף הינו הכי נעלה מכל בני האדם, ויש לו תכונות שהם המעולות ביותר: לימוד ומוסר. (בעצם, שלמות מוסרית ואינטלקטואלית)
השכל הפועל- שכל בלי גוף. (מלאך). הוא הופך למשהו מופשט. רוחני ולנצח נצחים- בכלל שהוא לא חומרי הוא ניצחי. אין לו בלאי, מאחר ומתלכדים האדם והשכל- לא אכפת לו מכליון גופו ואיבריו, אפילו בחייו הופך לאישיות קדושה- מתלכד עם כל הפילוסופים של העבר, זהו האידיאל!
שתי הגישות שחשוב להבדיל בינהם זה דאיזם, ואתאיזם. אתאיזם זה חוסר אמונה באל, להדביל מהפילוסוף, הרי הוא דעיסט. הכוונה שהוא מכיר בנוכחות האל, אך האל הוא פסיבי, ולא יכול להיות אכפת לו ממעשי בני האדם בעולמו.
הפילוסוף- בתשובתו לשאלה "מה רצוי אצל האל" ענה שהכוונה היא הדבר הרצוי.