משתמש:אור שחף/133 - הרצאה/22.3.11

מתוך Math-Wiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האינטגרל המסויים (המשך)

דוגמאות

  1. \int\limits_0^2 x^2e^{x^3}\mathrm dx.
    • שיטה א - נתעלם מהגבולות עד למציאת הפונקציה הקדומה: נציב t=x^3\implies\frac{\mathrm dt}3=\mathrm dx. לכן \int=\int\frac{e^t}3\mathrm dt=\left[\frac{e^t}3\right]_{x=0}^2=\left[\frac{e^{x^3}}3\right]_{x=0}^2=\frac{e^8-1}3. \blacksquare
    • דרך ב - נחליף את הגבולות במהלך החישוב: t=x^3\implies t|_{x=0}=0,\ t|_{x=2}=8 ולכן \int=\int\limits_0^8\frac{e^t}3\mathrm dt=\left[\frac{e^t}3\right]_{t=0}^8=\frac{e^8-1}3. \blacksquare
  2. נחשב שטח עיגול בעל רדיוס r. x^2+y^2=r^2\implies y=\sqrt{r^2-x^2}. לכן השטח הוא S=2\int\limits_{-r}^r\sqrt{r^2-x^2}\ \mathrm dx. נציב x=r\sin(\theta) ואז
    \begin{align}S&=2\int\limits_{-\frac\pi2}^{\frac\pi2}\sqrt{r^2-r^2\sin^2(\theta)}\ r\cos(\theta)\mathrm d\theta\\&=2\int\limits_{-\frac\pi2}^{\frac\pi2}r^2\cos^2(\theta)\mathrm d\theta\\&=2r^2\int\limits_{-\frac\pi2}^{\frac\pi2}\frac{\cos(2\theta)+1}2\mathrm d\theta\\&=2r^2\left[\frac{\frac12\sin(2\theta)+\theta}2\right]_{\theta=-\frac\pi2}^{\frac\pi2}\\&=2r^2\left(\frac14\cdot0+\frac\pi4-\frac14\cdot0+\frac\pi4\right)\\&=\pi r^2\end{align}
    \blacksquare הערה: כאשר החלפנו את גבולות האינטגרציה בהצגה x=r\sin(\theta) היינו צריכים לבחור \theta כך ש-x=r, אבל עבור מעגל שרדיוסו r מתחלק ב-4 עם שארית 1 היינו יכולים לבחור גם \theta=\frac{r\pi}2 כי אז x=r\sin(\theta)=r\sin\left(\frac{r\pi}2\right)=r, ועבור x=-r יכולנו לבחור -\frac{r\pi}2. אם כן היינו מוצאים
    \begin{align}S&=\int\limits_{-\frac{r\pi}2}^\frac{r\pi}2 \sqrt{r^2-r^2\sin^2(\theta)}\ r\cos(\theta)\mathrm d\theta\\&=2\int\limits_{-\frac{r\pi}2}^\frac{r\pi}2r^2\cos^2(\theta)\mathrm d\theta\\&=2r^2\int\limits_{-\frac{r\pi}2}^\frac{r\pi}2\frac{1+\cos(2\theta)}2\mathrm d\theta\\&=r\pi r^2\end{align}
    הטעות נובעת מכך שקבענו ש-\sqrt{r^2-r^2\sin^2(\theta)}=\sqrt{r^2\cos^2(\theta)}=r\cos(\theta), מה שנכון רק כאשר \cos(\theta)\ge0. הטווח של האינטגרציה היה \left[-\frac{r\pi}2,\frac{r\pi}2\right], שכולל תחומים בהם \cos(\theta)<0. בתחומים אלה צריך לבחור \sqrt{r^2\cos^2(\theta)}=-r\cos(\theta) ולחלק את הקטע \left[-\frac{r\pi}2,\frac{r\pi}2\right] לתחומים שונים לפי הסימן של \cos(\theta).

יישומים של אינטגרציה

  1. שטח

    אם בקטע [a,b] מתקיים f(x)\le g(x) כבר ראינו שהשטח בין הגרפים הוא \int\limits_a^b(g(x)-f(x))\mathrm dx.
  2. נפח של גוף סיבוב

    נפח גוף סיבוב.png

    נסובב את השטח מתחת לגרף y=f(x) בין a ל-b סביב ציר ה-x ונחשב את הנפח הנוצר. עבור f(x)=c קבוע הסיבוב יוצר גליל שנפחו ידוע לנו: \pi c^2(b-a). כעת נניח ש-f(x)\ge0 רציפה ב-[a,b] ונחשב את הנפח הנוצר ע"י סיבוב הגרף. נקח חלוקה כלשהי P של [a,b], a=x_0<x_1<x_2<\dots<x_n=b. תחילה נעיין בנפח הנוצר כאשר אותו חלק מהגרף שמעל [x_{k-1},x_k] מסתובב סביב ציר ה-x. עפ"י המשפט השני של וירשטרס יש ל-f מקסימום M_k ומינימום m_k בקטע זה. נסמן ב-V_k הנפח שנוצר ע"י חלק זה של הגרף של f. אז מתקיים \pi m_k^2(x_k-x_{x-1})\le V_k\le\pi M_k^2(x_k-x_{x-1}). יוצא שהנפח בסה"כ הוא V=\sum_{k=1}^n V_k ומתקיים \sum_{k=1}^n\pi m_k^2\Delta x_k\le V\le\sum_{k=1}^n\pi M_k^2\Delta x_k. נשים לב שהסכום בצד ימין הוא בדיוק \overline S(\pi f^2,P) ובצד שמאל \underline S(\pi f^2,P) עבור החלוקה P. נשאיף \lambda(P)\to0 וכיוון ש-f רציפה גם \pi f^2 רציפה ולכן שני הסכומים הנ"ל שואפים לאותו הגבול: V=\int\limits_a^b \pi f^2.

    דוגמאות

    1. נחשב נפח של כדור בעל רדיוס r:
      \begin{align}V&=\pi\int\limits_{-r}^r f^2\\&=\pi\int\limits_{-r}^r \left(r^2-x^2\right)\mathrm dx\\&=\pi\left[r^2x-\frac{x^3}3\right]_{x=-r}^r\\&=2\pi\left(r^3-\frac{r^3}3\right)\\&=\frac43\pi r^3\end{align}
      \blacksquare
    2. נפח חרוט.png
      נחשב נפח של חרוט בעל גובה h ורדיוס בסיס r. בסרטוט משמאל יש גרף סיבוב המתקבל מסיבוב משולש סביב ציר ה-x. הפונקציה היא y=\frac rhx+0 ולפיכך הנפח הוא
      \begin{align}V&=\pi\int\limits_0^h\left(\frac rhx\right)^2\mathrm dx\\&=\pi\left(\frac rh\right)^2\int\limits_0^h x^2\mathrm dx\\&=\pi\left(\frac rh\right)^2\left[\frac{x^3}3\right]_{x=0}^h\\&=\frac{\pi r^2h}3\end{align}
      כלומר נפח החרוט הוא שליש מנפח הגליל בעל אותו גובה ורדיוס בסיסים. \blacksquare
  3. ממוצע

    תהא f מוגדרת ורציפה ב-[a,b] ונחשב את הממוצע של f בקטע זה באופן הבא: לכל n\in\mathbb N נגדיר חלוקה P_n של הקטע לקטעים שווים a=x_0<x_1<x_2<\dots<x_n=b. כאשר \forall k:\ x_k-x_{k-1}=\frac{b-a}n. הממוצע של f בנקודות החלוקה הוא \frac1n\sum_{k=1}^n f(x_k). לפי בחירת P_n, לכל k מתקיים x_k-x_{k-1}=\frac{b-a}n\implies\frac1n=\frac{x_k-x_{k-1}}{b-a} ונובע: \sum_{k=1}^n\frac1n f(x_k)=\sum_{k=1}^nf(x_k)\frac{x_k-x_{k-1}}{b-a}=\frac1{b-a}\sum_{k=1}^n f(x_k)\Delta x_k (כאשר \sum_{k=1}^n f(x_k)\Delta x_k הוא סכום רימן). נשאיף n\to\infty ומכיוון שבמקרה כזה \lambda(P_n)\to0 מצאנו שהממוצע של f שואף ל-\frac1{b-a}\int\limits_a^b f. באותה דרך ניתן לחשב ממוצע של כל פונקציה אינטגרבילית, גם אם היא לא רציפה. גישה אחרת (אינטואיטיבית): אם f(x)\ge0 רציפה אז \frac1{b-a}\int\limits_a^b f הוא השטח שמתחת לגרף חלקי אורך בסיס השטח, שזה הממוצע.
  4. אורך הגרף

    קירוב אורך גרף.png

    עבור פונקציה f רציפה ב-[a,b] נעשה חלוקה P_n של הקטע. החלוקה גורמת לחלוקת הגרף ע"י נקודות q_0,q_1,\dots,q_n, כאשר לכל k q_k=(x_k,f(x_k)). קירוב סביר לאורך הגרף נתון ע"י L(P)=\sum_{k=1}^n d(q_{k-1},q_k), כאשר d(A,B) הוא המרחק בין הנקודות A ו-B. מרחק זה שווה ל-\sqrt{(x_{k-1}-x_k)^2+(f(x_k)-f(x_{k-1}))^2}. לכן אורך הגרף L מקיים \forall n:\ L(P_n)\le L ואפשר להגדיר את L ע"י L=\sup_n L(P_n). לפי זה L תמיד מוגדר 0<L\le\infty.
    דוגמה: נגדיר f(x)=\begin{cases}x\sin\left(\frac1x\right)&x\ne 0\\0&x=0\end{cases}. היא רציפה בקטע הסגור [0,1] אבל אורך הגרף הוא \infty.

    נניח ש-f' קיימת ורציפה ב-[a,b] ונקח חלוקה P כלשהי. כבר ראינו ש-
    \begin{align}L(P)&=\sum_{k=1}^n\sqrt{(x_{k-1}-x_k)^2+(f(x_k)-f(x_{k-1}))^2}\\&=\sum_{k=1}^n\sqrt{1+\left(\frac{f(x_k)-f(x_{k-1})}{x_k-x_{k-1}}\right)^2}\ (x_k-x_{k-1})\\&=\sum_{k=1}^n\sqrt{1+f'(c_k)^2}\Delta x_k\end{align}
    (ע"פ משפט לגראנז' יש c_k כאלה כך ש-\forall k:\ c_k\in(x_{k-1},x_k)) והגענו לסכום רימן עבור הפונקציה \sqrt{1+f'(x)^2}. היה נתון ש-f'(x) רציפה ולכן גם \sqrt{1+f'(x)^2} רציפה, וסכומי רימן אלה שואפים לאינטגרל \int\limits_a^b\sqrt{1+f'(x)^2}\ \mathrm dx. השערה מאוד סבירה היא שזהו אורך הגרף L=\sup_n L(P_n). נוכיח זאת: נגדיר I=\int\limits_a^b\sqrt{1+f'(x)^2}\mathrm dx וכן L=\sup_n L(P_n) ונניח L<\infty. יהי \varepsilon>0 נתון. לפי הגדרת הסופרימום קיימת חלוקה מסויימת Q של [a,b] כך ש-0<L-L(Q)<\frac\varepsilon2. אם Q' עידון של Q אז L(Q)\le L(Q')\le L ולכן 0\le L-L(Q')<\frac\varepsilon2. כעת נתון ש-f' רציפה ולכן \sqrt{1+f'(x)^2} אינטגרבילית ב-[a,b]. לפיכך קיימת \delta>0 כך שאם P חלוקה כלשהי של [a,b] כך ש-\lambda(P)<\delta ואם S סכום רימן כלשהו הבנוי על P אז |I-S|<\frac\varepsilon2. לבסוף נבחר P להיות עידון כלשהו של Q כך ש-\lambda(P)<\delta. כבר למדנו ש-L(P) הוא סכום רימן S עבור האינטגרל I שבנוי על P. מכל זה נסיק |I-L|=|I-S+L(P)-L|\le|I-S|+|L(P)-L|<\varepsilon ז"א I ו-L הם שני מספרים קבועים שהפרשם קטן מ-\varepsilon ומכאן נובע שהם שווים. \blacksquare