ל-<math>B</math> יש אותו הפ"א, <math>(x-\lambda_1)(x-\lambda_2)...(x-\lambda_n)</math>, ולכן גם הפ"מ שלה הוא הביטוי הנ"ל.
החזקה של הגורם <math>\ x-\lambda_i</math> בפולינום המינימלי של A היא כגודל הבלוק הגדול ביותר המתאים ל- <math>\lambda_i</math> בצורת ז'ורדן של המטריצה.