עמוד ראשי

מתוך Math-Wiki
גרסה מ־19:58, 26 בנובמבר 2009 מאת ארז שיינר (שיחה | תרומות) (שאלת הבונוס)

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משוב והערות למרצים ולמתרגלים

דף משוב

חוברת הקורס אלגברה לינארית של ד"ר בועז צבאן

הורד את חוברת הקורס

אינפי 1 לתיכוניסטים

קישור לדף הקורס

לינארית 2 לתיכוניסטים

דף שאלות ותשובות

תרגילים

פתרונות

השלמה להרצאה

דוגמא יפה שמראה שלכל פולינום מתוקן, יש מטריצה שהוא הפולינום האפייני שלה.

(לקריאה עצמית על ידי התלמיד)

הורד קובץ

הוכחת משפט לפלס

(לקריאה עצמית על ידי התלמיד)

הורד קובץ

דוגמא לליכסון מטריצה

הורד קובץ

הערה: שימו לב שעמודות המטריצה M הינן וקטורים עצמיים של המטריצה המהווים בסיס.

אלגוריתם לשילוש מטריצה

ניתן לקרוא בחוברת בעמוד 88: משפט השילוש ושאלה 4.2. בנוסף אפשר לקרוא בדף השאלות ותשובות

השלמה לקבוצה של ד"ר צבאן

החלק החסר מההוכחה בסוף השיעור.

(לקריאה עצמית על ידי התלמיד)

הורד קובץ

בוחן בקורס: ביום ג' שאחרי חנוכה

ביום ג', 22 דצמבר, בשעה שלש וחצי (במקום ההרצאה) ייערך בוחן על כל החומר שיילמד עד חנוכה.

איפה הבוחן? בניין 501, חדר 160 (אולם הספורט לשעבר, הכניסה ליד מגרש הספורט).

מה ללמוד לבוחן? מה שלמדנו בהרצאה ובתרגיל, עד חנוכה. (בחנוכה אין לימודים בקורס שלנו.) זה כולל הגדרות, ניסוח מדוייק והוכחות משפטים, משפטונים (שמשפטונים אפשר להוכיח גם כשלא זוכרים את ההוכחה מהכתה), ויכולת פתרון תרגילים ברמת קושי דומה לתרגילי הבית.

מטרות הבוחן:

1. הבאת ההתלמיד להבנה טובה של החומר שנלמד עד שלב זה, שתאפשר לו להתמודד עם המשך הקורס בצורה טובה.

2. נקודת ביקורת, שבה התלמיד מעריך את הידע והטכניקה הנוכחיים, במטרה לראות האם עליו לשפרם בצורה משמעותית לקראת המבחן.

מתי כדאי ללמוד לבוחן? מי שפנוי לכך בימי החנוכה, זה הזמן המומלץ ביותר. מי שלא, יכול ללמוד עד חנוכה, ולרענן את זכרונו מיום ראשון עד יום שלישי.

ואם יהיו לנו שאלות? ד"ר צבאן יעביר בהתנדבות שיעור ביום חמישי שחל בחנוכה (17 דצמבר), בשעות שתיים עד ארבע, בניין 105, חדר 106. השיעור הוא רשות, מיועד רק למי שיש לו שאלות או רוצה לשמוע תשובות לשאלות של האחרים, ופתוח לתלמידי שתי הקבוצות.

מה משקל הבוחן בציון הסופי? הבוחן הוא עשר אחוזים מהציון הסופי. למשל, מי שיקבל חמישים בבוחן, ציונו הסופי יהיה לכל היותר (בהנחה ששיפר את יכולותיו עד המבחן) תשעים וחמש.

ואם איני יכול להגיע לבוחן מסיבה מוצדקת? כעיקרון, אין הרבה סיבות מוצדקות להיעדר מהבוחן. במקרים מאד חריגים (שאנו מקוים שלא יהיו), ומגובים על ידי מסמכים רשמיים, ננסה לטפל בצורה פרטנית. לא מובטח שהפתרון למקרים כאלה יהיה אופטימלי, אך נעשה כמיטב יכלתנו לפתור את הבעיה לפחות חלקית.

תיקון/השלמה לתרגיל - לתלמידי כל המתרגלים

יהיה V ממ"פ ממימד n. יהיו וקטורים v_1,...v_n \in V. נגדיר את מטריצת גרהם A ע"י a_{ij}=<v_i,v_j>. הוכח:

v_1,...v_n\iff |A|=0 ת"ל

פתרון

תיקון/השלמה שנייה לתרגיל - לתלמידי כל המתרגלים

A לכסינה \iff הפולינום המינימלי שלה הוא מהצורה m_A(t)=(t-\lambda_1)\cdots(t-\lambda_k) עבור \lambda_1,...,\lambda_k הע"ע השונים של A

פתרון

שאלת הבונוס

תהי A \in \mathbb{C}^{n} הפיכה, ונתון ש A^2 לכסינה. הוכח שA לכסינה.


יש פותרים לשאלת הבונוס. השאלה נפתרה בשלוש דרכים עיקריות:


1. הפותרים: רום דודקביץ ועידו קוטלר

P_{A^2} מתפרק לגורמים לינאריים כי אנחנו מעל המרוכבים. לכן P_{A^2}=(x-\lambda_1)\cdots(x-\lambda_k). המטריצה A הפיכה ולכן גם A^2 הפיכה, ולכן אין לה ע"ע אפס (לפי משפט). לכן לכל \lambda_i קיימים שני שורשים שונים \pm\alpha_i כך ש\alpha_i^2=\lambda_i.


P_{A^2}(A^2)=0 כלומר לכן

0=P_{A^2}(A^2)=(A^2-\alpha_1^2)\cdots(A^2-\alpha_k^2)=(A-\alpha_1)(A+\alpha_1)\cdots(A-\alpha_k)(A+\alpha_k)=0.


נסמן  g=(x-\alpha_1)(x+\alpha_1)\cdots(x-\alpha_k)(x+\alpha_k) וקבלנו שg(A)=0 ולכן הפולינום המינימלי של A מחלק את g(A). אבל g מכיל גורמים לינאריים בלבד ולכן גם הפולינום המינימלי של A מכיל גורמים לינאריים בלבד (שימו לב, אם אפס היה ע"ע אז היה גורם x^2 לא לינארי). ולכן ולפי משפט (ראה תיקון/השלמה שנייה) A לכסינה.


2. הפותרים: דניאל ורדי-זר, אסף רוזן וניל וקסלר

אנחנו מעל המרוכבים אז לכל מטריצה יש צורת ז'ורדן. תהיי J צורת הז'ורדן של A. אזי A=P^{-1}JP, נעלה בריבוע ונקבל A^2=P^{-1}J^2Pכלומר A^2 ו J^2 דומות.


נניח בשלילה שA לא לכסינה ונוכיח שנובע שJ^2 לא לכסינה וזו סתירה לכך שA^2 לכסינה.


J היא סכום ישר של בלוקים, ולכן J^2 היא סכום ישר של הבלוקים של J בריבוע. הנחנו שA לא לכסינה, לכן בצורת הז'ורדן שלה J יש בלוק בגודל גדול או שווה ל2 (אחרת כל הבלוקים בגודל אחד וזו מטריצה אלכסונית).


נניח J_r(\lambda) בלוק ז'ורדן בJ כך שr\geq 2. מכיוון שA הפיכה אין לה ע"ע אפס! ולכן \lambda \neq 0. לכן בהכרח (תרגיל) J_r(\lambda)^2 מכיל איברים שאינם אפסים מעל האלכסון, והאלכסון שלו מכיל את \lambda^2. ולכן rank(J_r(\lambda)^2-\lambda^2I)>0. לכן יש ל J_r(\lambda)^2 פחות מ r וקטורים עצמיים בת"ל.


לפי משפט, כמות הוקטורים העצמיים הבת"ל של מטריצה שהיא סכום ישר של מטריצות, היא סכום כמויות הוקטורים העצמיים הבת"ל בכל אחת מן המטריצות. זה נכון כי rank(A\oplus B)=rankA+rankB. אבל הראנו שיש בסכום הישר של המטריצה J^2 את הבלוק J_r(\lambda)^2 שתורם פחות מ r וקטורים עצמיים בת"ל. ולכן לכל המטריצה J^2 יש פחות מn וקטורים עצמיים בת"ל, ולכן היא לא לכסינה. סתירה.


3. הפותר: עדן קופרווסר

אנחנו מעל המרוכבים, ולכן A דומה למטריצה משולשית U שבאלכסון שלה נמצאים הע"ע של A. לכן A^2=P^{-1}D^2P כלומר הע"ע של A^2 הם בדיוק הריבועים של הע"ע של A.


נוכיח שהמרחב העצמי של A^2 עבור הע"ע \lambda_i^2 (נסמן אותו בV_{\lambda_i^2}^{A^2}), שווה לסכום המרחבים העצמיים של A עבור הע"ע \pm\lambda_i (נסמן אותם בV_{\pm\lambda_i}^A. כלומר נוכיח ש V_{\lambda_i^2}^{A^2} = V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A .


דבר ראשון נראה שהסכום הוא אכן ישר. נניח w \in V_{\lambda_i}^A אזי Aw=\lambda_i w וגם w \in V_{-\lambda_i}^A אזי Aw=-\lambda_i w לכן ההפרש בינהם יוצא 0=Aw-Aw=2\lambda_iw. כעת, נתון שA לא הפיכה ולכן 0 לא ע"ע שלה. ולכן w=0 כלומר הסכום הוא ישר.


דבר שני, נראה הכלה בכיוון ראשון. נניח w \in V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A אזי w=v_1+v_2 כך ש Aw=Av_1+Av_2=\lambda_i v_1-\lambda_i v_2 ונכפול שוב במטריצה לקבל A^2w=\lambda_i^2v_1+\lambda_i^2v_2=\lambda_i^2w ולכן w \in V_{\lambda_i^2}^{A^2}. ולכן V_{\lambda_i^2}^{A^2} \supseteq V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A .


בכיוון ההפוך, נניח w \in V_{\lambda_i^2}^{A^2} לכן (A^2-\lambda_i^2I)w=0 לכן (A-\lambda_iI)(A+\lambda_iI)w=0 וגם (A+\lambda_iI)(A-\lambda_iI)w=0. אם (A+\lambda_iI)w=0 אזי w \in V_{-\lambda_i}^A וסיימנו. אם (A-\lambda_iI)w=0 אזי w \in V_{\lambda_i}^A וסיימנו.


אם שתי האופציות לא נכונות, כלומר (A-\lambda_iI)w \neq 0 וגם (A+\lambda_iI)w \neq 0 אזי נסמן u_1=(A+\lambda_iI)w ונסמן u_2=(A-\lambda_iI)w.

מהמשוואות למעלה רואים ש (A-\lambda_iI)u_1=0 וגם (A+\lambda_iI)u_2=0. לכן הם שייכים למרחבים העצמיים המתאימים של A ולכן u_1-u_2 \in V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A. אבל u_1-u_2=Aw+\lambda_iw-Aw + \lambda_iw = 2\lambda_iw ולכן 2\lambda_iw \in V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A ולכן w \in V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A ולכן V_{\lambda_i^2}^{A^2} \subseteq V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A .

מכיוון שהראנו הכלה דו-כיוונית אזי V_{\lambda_i^2}^{A^2} = V_{\lambda_i}^A \oplus V_{-\lambda_i}^A כפי שרצינו להוכיח.


כעת, A^2 לסכינה, ולכן סכום הריבויים הגיאומטרים של הע"ע שלה שווה n. אבל הריבוי הגיאומטרי זה מימד המרחב העצמי, ולכן \sum_idim(V_{\lambda_i^2}^{A^2})=n אבל זה שווה n=\sum_idim(V_{\lambda_i^2}^{A^2})=\sum_i[dim(V_{\lambda_i}^A)+dim(V_{-\lambda_i}^A)] אבל זה בדיוק סכום הריבויים הגיאומטריים של A, ויצא לנו שהוא גם כן שווה n. ולכן A לכסינה.